תקשורת בינאישית או תקצורת בינאישית

מטרת המאמר הזה היא לתת לכם הקוראים דוגמאות על הקלות הבלתי נסבלת שבה לפעמים אנחנו פוגעים באחרים, בסובבים אותנו ו/או יוצרים מריבות על לא עוול בכפם של האחרים. כל זאת ללא מודעותנו וללא מחשבה קצת מעבר לדפוסי החשיבה הרגילים שלנו.

קורה הרבה שאנחנו חושבים משהו שלילי על מישהו, כאשר אנחנו בטוחים שאנו צודקים. אך אם נתעמק במחשבה באמת נגלה שגם אנחנו  יכולים לטעות. ולכן, לא כדאי להתחפר כל כך בעמדות שלנו (כאשר הן שליליות).

הנה כמה דוגמאות הממחישות את זה. המקרים הם אמיתיים. 

בחורף האחרון, בדרכי חזרה מהשתלמות בארה"ב היתה לי טיסת קונקשן בגרמניה. כשנחתנו בגרמניה התברר שאין טיסות יוצאות מפאת מזג האויר הקשה. חיכינו בתור 7 שעות!!!! כדי לקבל כרטיסים חדשים. לאחר 4 שעות של עמידה על הרגליים, סוף סוף השגתי כסא וישבתי. האנחה שנשמעה מגרוני היתה משמעותית מאוד.

בדיוק אז שמעתי מישהי מאחורי אומרת את המשפט הבא (באנגלית כמובן): "היום לאנשים אין ערכים. הם לא מכבדים את המבוגרים מהם. הם חושבים רק על עצמם".

היתה לי תחושה שהיא מתכוונת לעובדה שישבתי על הכסא במקום לתת אותו לחברתה שעמדה לידה. הסתובבתי לאחור, הסתכלתי על שתיהן ואמרתי לה: "אם התכוונת אלי, אני לא רואה מישהו בסביבה פה שהוא יותר מבוגר ממני. שתיכן צעירות ממני בכמה שנים טובות".

לפתע שתיהן פרצו בצחוק רועם כאילו לומר: "יש דברים ברורים שרק טיפשים לא רואים אותם". למזלי, אני מאמנת אישית ומנחה סדנאות לשליטה בכעסים וגם לחיזוק הביטחון העצמי. כך שדבריה לא הכעיסו אתי ולא גרמו לי לחוסר ביטחון. למעשה, אני דיברתי בבדיחות הדעת. ביקשתי משתיהן להוציא תעודות זהות. אני הוצאתי את התעודה שלי והשוונו.

מתברר שחברתה ה"מבוגרת" היתה צעירה ממני ב-9 שנים!

מצד אחד זה מחמיא לי שאני נראית פחות מגילי האמיתי. מצד שני יש גם מקרים כאלה. וזה לא נעים.

מקרים שבהם אנשים בטוחים בדעותיהם וכועסים על אחרים, קורים הרבה בכביש. הנה דוגמה: לפני כחצי שנה נסעתי בתוך העיר כאשר ילד כבן 11 רצה לחצות את הכביש במעבר חציה. אני עצרתי כדי לאפשר לו לחצות. מאחורי נסע בחור שהתעצבן על שעצרתי (הוא לא ראה את הילד, וכנראה לא ידע שיש שם מעבר חציה). הוא עשה לעברי תנועה של כעס וניסה לעקוף אותי במהירות. כשראה את הילד הוא בלם ברגע האחרון. הילד נבהל מאוד. למרבה המזל הוא ניצל.
על מקרה נוסף שמעתי מפי חברתי. היא נסעה באוטובוס וישבה במושב האחורי. ראשה היה עמוס במחשבות מלחיצות. כל הנסיעה היא היתה מרוכזת בטרדותיה הרבות.
                                              

כאשר התכוננה לרדת מהאוטובוס הסתכל עליה בחור שישב לידה ואמר בזילזול: "היום כל הבחורות סנוביות. אפילו על שאלה פשוטה לא נאה להן לענות". מסתבר שהוא שאל אותה שאלה (כמה פעמים) והיא אפילו לא שמעה אותו בגלל הרעשים הפנימיים שלה.

ב-NLP  קיימת הנחת יסוד שאומרת: "המפה איננה השטח. היא רק מפה, ייצוג סימבולי של השטח".

ויש להוסיף לזאת כי: אין בעולם שתי מפות שהן שוות.
זאת אומרת: בראשו של כל אחד מבני האדם בעולם יש מפת עולם שהיא יחודית לו, ואין שניה לה. לכל אחד  יש את צורת החשיבה היחודית שלו , את דפוסי החשיבה היחודיים שלו, את האמונות שלו, הערכים שלו, ניסיון העבר שלו  וכו'. וכל אחד מגיב מתוך מפת העולם שלו שיש לו בראש – ולא מתוך השטח (המציאות).

מה המסקנה?

גם אם אתם בטוחים במשהו, שבעטיו אתם כועסים, תחשבו שוב! כדאי לבדוק את הנושא עד תום.

אולי בכל זאת אתם לא מעורים בכל הפרטים. וכשתרכיבו את כל חלקי הפאזל, התמונה שתתגלה יכולה להיות שונה ממה שחשבתם בהתחלה.

וכך תוכלו למנוע תקצורת ולחיות מתוך תקשורת מקרבת. כי תקשורת בינאישית מקרבת יכולה לשנות לחלוטין את המציאות של כל אחד.

       רוצים ללמוד  NLP Practitioner בראשון לציון? 
        רוצים לדעת איך לייצר מציאות כמו שאתם רוצים?
                      לחצו כאן לפרטים
 
לקריאה מהבלוג, על הקשר בין קשיי קשב וריכוז לכעסים

בחזרה למאמרים
             

   image courtesy of: David Castillo Dominici by: FreeDigitalPhotos.net