ארבעת התאומים

סיפור עם מוסר השכל

מאת: עדנה מימון

בגינה ירוקה ויפה בכפר קטן גדלו צמחים מסוגים שונים. כולם צמחו יפה, עם עלים בצבעים שונים ויפים. לחלקם אף היו פרחים מסוגים שונים, שהוסיפו ריח נעים ומראה צבעוני לגינה היפה והמטופחת.

לגינה ססגונית זו אחראי גנן בשם לב, המקדיש זמן רב מזמנו על מנת לטפח את הגינה, ולוודא שהצמחים והפרחים יקבלו אור, מים, דשן, וחשוב מכל: אהבה ותשומת לב.

בכל פעם שלב הגנן מגיע לגינה, הוא מחייך חיוך גדול אל הצמחים והפרחים. הוא עובר מפרח לפרח, מצמח לצמח ואומר להם עד כמה הוא אוהב אותם וגאה בהם.

בכל פעם שהוא פוגש את שכניו וחבריו, הוא מזכיר להם עד כמה הוא גאה בגינתו היקרה, ועד כמה הגינה מביאה לו תחושה של אושר רב.

וכך לב הגנן חי חיים מסופקים ומאושרים.

ביום בהיר אחד, כאשר לב הגנן הביט בפינת ארבעת התאומים – כך הוא קרא להם, מכיוון שארבעתם היו דומים מאוד זה לזה - הוא שם לב שכל ארבעת הצמחים נראו נבולים. גבעוליהם התכופפו, ואף חלקם העליון של עליהם התיבש.

הגנן היה המום, ולא הבין את הסיבה למצבם של ארבעת התאומים שכל כך אהב.

הוא חשב שאולי חסר להם מים. מיד הביא את המשפך והוסיף להם עוד מים.

דבר זה אפילו החמיר את מצבם. זה גרם להם לעודף מים.

הגנן הוסיף להם אור. זה היה חזק מדי בשבילם.

הוא הוסיף להם דשן. זה חנק אותם והצמיא אותם.

הוא שינה להם את המיקום. זה זיעזע אותם.                 

לב הגנן היה אובד עצות.

הוא ישב על אחד הספסלים בגינה והחל לחשוב עם עצמו: "עשיתי כל מה שיכולתי", אמרה מחשבה ראשונה. "אני לא מבין מה גרם לארבעת התאומים  להחלש כל כך ולבחור להתיבש", אמרה מחשבה שניה.

ואז נוצר שקט....

לב הגנן אוהב את השקט הזה. הוא קורא לו: "השקט שלפני הפתרון".

לפתע שמע הגנן קול הפונה אליו:

"הקשבתי למחשבותיך", אמר הקול. "יש לך רצון גדול להבין מה קרה לארבעת התאומים, אתה רוצה לעזור להם. אני יכול לתת לך רמז. חזור על המחשבה השניה שלך".

ושוב שקט...

הגנן חזר על המחשבה השניה שלו מספר פעמים: "אני לא מבין מה גרם לארבעת התאומים  להחלש כל כך ולבחור להתיבש".

ושוב שקט...

לפתע, הידהדה אחת המילים וחזרה על עצמה:

"לבחור".

הגנן היה מזועזע. "האם יכול להיות שארבעת התאומים בחרו לנבול?"

"ונניח שזה נכון", המשיך הגנן, "מדוע שהם יבחרו בדבר כזה?"

ושוב שקט...

והנה חזר הקול ואמר לו: "מה דעתך לקחת כל צמח בנפרד ולשאול אותו?"

הגנן היה סקפטי. "איך אני יכול לשאול צמחים?"

שקט...

"ניסים קורים כשמאפשרים להם", ענה הקול.

שששש...

לפתע, הזקיף הגנן את גבו, חייך ואמר לעצמו בנחישות: "כן! אני אאפשר לניסים לקרות! אני אקח כל צמח בנפרד ואשאל אותו!"

ניגש הגנן מיידית לצמח א' ושאל אותו בסקרנות: "מדוע בחרת להתיבש?"

צמח א' ענה ללא היסוס: "תודה על השאלה. שמתי לב שכשאתה משקה אותנו, אתה נותן יותר מים לתאומים האחרים".

הגנן היה המום. אפילו בחלומותיו ההזויים ביותר הוא לא חשב על האפשרות הזאת. למרות זאת, הוא היה נחוש וממוקד במטרתו.

ניגש הגנן מיידית לצמח ב' ושאל אותו: "מדוע בחרת להתיבש?"

צמח ב' ענה ללא היסוס: "תודה על ההתעניינות. שמתי לב שלאחרונה, כשאתה מחייך אלינו, אתה מחייך לתאומים האחרים יותר מאשר אלי.זה פוגע בי".

הגנן התחיל להבין מה מתהלך מתחת לפני השטח. יחד עם זאת הוא המשיך בסקרנות רבה אל צמח ג'.

ניגש הגנן מיידית לצמח ג' ושאל אותו: "מדוע בחרת להתיבש?"

צמח ג' ענה ללא היסוס: "חשבתי שאף פעם לא תשאל. הסיבה היא ששמתי לב שכשאתה שואל את כל אחד מאיתנו לשלומנו, איתי אתה קצר רוח, ועם התאומים האחרים אתה סבלני יותר".

בשלב זה הגנן ניחש פחות או יותר מה תהיה תגובתו של התאום הרביעי.

ניגש הגנן מיידית לצמח ד' ושאל אותו: "מדוע בחרת להתיבש?"

צמח ד' החל לבכות: "לאחרונה, כאשר אתה משקה אותנו, אתה מתקרב ומתכופף אל האחרים בעדינות ובנעימות, וגם נוגע בהם ברכות, ואילו כשאתה מגיע אלי, המגע שלך קר, וגם אתה מתרחק קצת ומתישר... זה פוגע בי מאוד.... זה ממש משפיל... למה זה מגיע לי? אני לא עשיתי לך שום דבר רע...

נאנח הגנן.

הוא ישב על הספסל, עצם את עיניו והתחבר לשקט לכמה דקות...

גם הפעם השקט לא איכזב.

קם הגנן, ישר את גבו, חייך מעט ופנה לכולם ביחד:

כל אחד מכם הסתכל על הסיטואציה מנקודת מבט נמוכה. אתם הסתכלתם מהאדמה. באדמה יש הרבה חושך. קשה לראות דברים כשחשוך וצפוף. בחושך הדברים מתעוותים. כאשר אתם נמצאים באדמה, הקול שלי יכול להשמע לכם מעוות, המראה שלי יכול להראות מעוות ושפת הגוף שלי והתזוזות שלי יכולות להראות מעוותות, והנגיעות שלי יכולות להרגיש מעוותות ולא נעימות.

כאשר תבחרו להרים את עצמכם למעלה, הרחק מעל פני האדמה, אל האור, הדברים יתבהרו, וכך תוכלו לאפשר לעצמכם לראות משהו אחר.

קדימה! ישרו את גבעוליכם! הביטו למעלה והפנו את עליכם מעלה לכיוון השמש!

שוב הגיע השקט...

והנה, אט אט הרימו הצמחים את גבעוליהם. עליהם קיבלו צבע חי ויפה. ניכר היה שהם בחרו בחירה חדשה...

בפניו של הגנן התפשט חיוך רחב.

הוא הודה לשקט על תרומתו הרבה והמשיך לטפל בגינתו האהובה.

*מותר לשתף את הסיפור. כמובן חשוב לציין את שם הכותבת. תודה:)