מאמר למי שמתנגד לשינוי
אנשים רבים חוששים משינוי. חלק ממש מתנגדים לשינוי. חושבים ששינוי זה דבר רע, או חושבים: "מי שלא בסדר צריך להשתנות. ואני בסדר. אז מה פתאום שאני אשתנה? תשתנו אתם!"
אני מבינה. שינוי יכול להפחיד.
אנשים רבים נותנים לחיים שלמים לעבור עם כעסים ופגיעויות, עם תיסכולים ותשישות נפשית, רק בגלל שהם חוששים משינוי. מצד אחד הם רוצים שינוי, הם עייפים מהכעסים של עצמם וממה שזה גורם להם, גם מבחינה בריאותית, וגם מבחינת ההשפעה ההרסנית על הסביבה ועל החיים בכלל.
מצד שני, הם חושבים שזכותם לכעוס ולהתעצבן, כי מישהו עשה משהו מכעיס, משהו שהוא לא היה אמור לעשות, ולכן, צריך להתעצבן עליו. שידע שככה לא מתנהגים. שידע שעשה מעשה לא ראוי, מעשה לא פייר, לא הוגן. ושישנה את ההתנהגות שלו במהירות.
עד כאן זה ברור ומובן.
העניין הוא שאם אנחנו מצפים ממישהו אחר שישתנה, בזמן שבעצמנו חוששים משינוי, האם זה פייר, האם זה הוגן שנצפה ממישהו אחר להשתנות?
ויכול להיות שהטענה היא שאנחנו בסדר, ואחרים לא בסדר.
אולי כדאי שנבדוק טענה זו:
אם אנחנו בסדר, כנראה אנחנו לא מקללים, לא עוברים על חוקי התנועה, לא מדברים בטלפון בזמן נהיגה, לא מכורים לסמרטפון בכלל, ובודאי לא לכל מיני רשתות חברתיות. אנחנו לא מדברים סרה מאחורי גבם של אנשים, לא עושים הכללות על עדות, על נשים, על גברים, על ילדים, על חברי כנסת, על ישראלים, על המדינה, על ארצות אחרות וכו', כי אנחנו בסדר. כנראה שאנחנו לא שופטים אנשים במובן השלילי: לא אומרים הוא כזה היא כזו, כי אנחנו בסדר. כנראה שאנחנו לא מרימים את קולנו על אחרים, כי התקשורת שלנו מכבדת. כנראה אנחנו לא מדברים בטון מצווה על ילדים כי אנחנו בסדר. כנראה אנחנו לא דורשים דרישות מבן זוג/בת זוג, כי אנחנו יודעים לדבר יפה. כנראה אנחנו לא מעגלים פינות לטובתנו. אנחנו לא קשים עם אחרים, כי אנחנו אנשים מבינים, אנחנו יודעים שאחרים יכולים לטעות, ולכן אנחנו סלחנים. אנחנו בסדר. גם אם אנשים נפגעו מאיתנו, הם לא בסדר שנפגעו. זו בעיה שלהם. אנחנו בסדר.
מרגיש לכם שזה לא ממש כך?
אל תגידו לי שלנו מותר ולאחרים אסור. הרי אנחנו פיירים, אנחנו הוגנים, נכון? הרי רק אחרים מתנהגים לא יפה, ולכן מגיע להם שנכעס עליהם.
אנחנו בסדר. אחרים לא.
אנחנו נורמלים, ואחרים לא.
אנחנו בסדר ואחרים מזלזלים.
אנחנו בסדר ואחרים מתנשאים.
אנחנו בסדר ואחרים עושים אפליות.
אנחנו בסדר ואחרים מתלוננים.
אנחנו בסדר ואחרים לא יודעים לפרגן.
אנחנו בסדר ואחרים מקללים ומדברים בשפה לא מכבדת.
אנחנו נורמלים ואחרים לא נורמלים.
אנחנו כל היום עושים טוב, ואחרים עושים רע.
אנחנו רואים נכון, ואחרים לא.
אנחנו שומעים נכון, ואחרים לא.
אנחנו הגיוניים, ואחרים לא.
אנחנו מציאותיים, ואחרים לא.
אנחנו הצודקים, ואחרים לא.
אנחנו הטובים (כבר אמרנו), ואחרים הרעים.
וכשהם עושים רע, מגיע להם שנקלל אותם, שנצעק עליהם, שנגיד להם מי זו אמא שלהם באמת, שנוציא עליהם זעם רב, שיידעו שלא נשתוק להם.
ברור שאנחנו נורמלים. ברור שאחנו מדברים בשפה מכבדת ובטון מכבד. הקללות זה רק למי שמגיע. הצעקות זה רק למי שמגיע. הזעם והעצבים זה רק למי שמגיע. זה רק למי שלא מבין. זה רק למי שלא נורמלי, זה רק למי שלא קולט, כי אין לו יכולת קליטה. ההאשמות שאנו מאשימים, זה רק למי שמגיע. השיפוטיות שאנו מפעילים, זה לא שיפוטיות, אלא אמת. אנחנו רק מבטאים את מה שהם ומי שהם באמת. אנחנו מגלים להם את האמת על עצמם, שידעו.
ומי אלה האחרים?
אלה שלא הסכימו איתנו.
וכל מי שלא הסכים איתנו הוא טיפש. הוא לא מציאותי. הוא לא נורמלי. הוא לא הגיוני. הוא לא יודע מה הוא אומר. הוא לא יודע לחשוב. יש לו בעיה בחשיבה.
אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מזהה פה קונפליקטים רבים. בעיקר לאור העובדה שמצד אחד אנחנו טוענים שאנחנו אלה המתורבתים, אנחנו הצד הטוב, ומצד שני כשאנחנו מזכירים למישהו מי זו אמא שלו, או אומרים לו שילך לעזאזל, אנחנו עדיין מתורבתים. אנחנו רק אומרים לו שיידע מי הוא ומה הוא... הוא לא יודע בעצמו... כדאי שיעשה משהו בעניין ומהר. כדאי שישתנה מהר.
שישתנה?
ממתי אנחנו בעד שינוי?
שרק אחרים ישתנו. אנחנו לא צריכים להשתנות....
קונפליקטים, קונפליקטים. קונפליקטים.
כן. בני האדם יכולים להיות מלאים בקונפליקטים.
לפני שאסביר איך ומה לעשות, אני רוצה לציין שאין בן אדם שלא משתנה. אנחנו כל הזמן משתנים. מרגע שנולדנו השתננו הרבה. גופנו השתנה הרבה. ובהתאם לגופנו, התנהגותנו השתנתה. גם אם לא רצינו, המציאות טפחה על פנינו, והשתננו. לפעמים השינוי היה מפחיד, ובכל זאת קיבלנו על עצמנו את השינוי. לאחר זמן מה התרגלנו לשינוי.
אם חווינו כל כך הרבה שינויים, כיצד זה אנחנו מתנגדים לשינוי נוסף, ודוקא הפעם שינוי שיקל עלינו מאוד, וגם ישפר את התקשורת שלנו עם הסביבה? השינוי שעליו אני מדברת ישפר לנו את הזוגיות, את התקשורת עם ילדינו, עם הורינו, עם חברינו, עם חברינו לעבודה, ובכלל ישפר לנו את הרגשתנו הפנימית. השינוי יוריד לנו סטרס, יוריד חרדות, יוריד תיסכולים, יוריד צעקות וקללות, יוריד מחלות ובכך יבריא את הגוף. השינוי יחזק את ההערכה העצמית ואת תחושת השלמות.השינוי ינטרל קונפליקטים, וזה יביא לנו לשלום הפנימי הנחוץ לנו.
ובכלל, איך זה שלמרות כל הטוב הזה, אנחנו עדיין מתנגדים לשינוי?
התשובה היא: פחד
פחד משינוי כולל:
פחד ממה זה אומר עלי
פחד ממה יגידו
פחד מלאבד את הזהות שלי
פחד מלהתאמץ
פחד מלהיות חלש
פחד מלאבד שליטה
פחד מלהיות רובוט
ועוד הרבה פחדים.
וכאן אני רוצה להרגיע אתכם:
מה זה אומר עלי? זה אומר עלי שאני אדם אמיץ, חכם, חושב נכון ומתקדם.
לא יגידו עלי דברים שליליים, אלא רק חיוביים. ואפילו ירצו להיות כמוני. זה עדיף, לא?
לא תאבדו את הזהות האמיתית שלכם. אדרבא, תחזקו את הזהות החיובית שלכם.
לא תצטרכו להתאמץ. אתם תאהבו כל רגע בתהליך.
לא תהיו חלשים. להפך בדיוק: תהיו חזקים ובשליטה אמיתית.
לא תהיו חסרי רגש. להפך: תגלו רגשות חיוביים נהדרים, שיעזרו לכם להיות מחוברים יותר לעצמכם.
איך עושים את זה?
נתחיל בכך שנשאל את עצמנו שאלה חשובה מאוד, שיכול להיות שלא חשבנו עליה קודם:
האם יכול להיות שקשה לנו להודות שגם אנחנו יכולים לטעות?
האם יכול להיות שקשה לנו להסתכל במראה ולהודות שבתת המודע אנחנו מתלוננים, כדי שלא יתלוננו עלינו?
האם יכול להיות שקשה לנו להודות שבתת המודע אנחנו מאשימים, כדי שלא יאשימו אותנו?
האם יכול להיות שקשה לנו להודות שבתת המודע אנחנו שופטים, כדי שלא ישפטו אותנו?
וזה הזמן לזכור, שהמאמר מדבר על הפחד משינוי. ולכן, האם יכול להיות שבתת המודע שלנו אנחנו פוחדים שאם נשתנה, נהיה חלשים וחשופים להיפגעות?
עובדה היא שבתת המודע שלנו קיים זיכרון ארוך ומלא מרגע שנולדנו ועד היום. זיכרון זה כולל סיטואציות שחווינו, שחלקן היו קשות. חלקן כללו האשמות, ביקורת, דרישות, חוסר אהבה, חוסר קבלה, חוסר פירגון. בסיטואציות מסוימות לא ראו אותנו, לא שמעו אותנו. היינו כאילו לא קיימים. וסיטואציות אלה מקשות עלינו גם היום, כי הזיכרון נשאר בתת המודע. סיטואציות אלה מניעות אותנו להגיב כמו שאחנו מגיבים.
זאת אומרת, התגובה למישהו שהכעיס אותנו, קשורה ישירות לזיכרון מן העבר שלנו. ותגובתנו איננה קשורה לבן אדם שהכעיס אותנו, אלא לזיכרון שהיה דומה לזה בעברנו.
מסקנה:
כאשר אנחנו כועסים, הכעס הוא כעס ישן מן העבר. אנחנו משליכים אותו על בן אדם מהסיטואציה בהווה.
דומה הדבר להשלכת הפסולת שלנו בחצרו של מישהו אחר, ללא רשותו, וגם להצדיק את עצמנו.
על מנת שנפסיק להשליך את הפסולת שלנו בחצרו של מישהו אחר, מוטב שנעשה שינוי בתת המודע שלנו.
והפעם, נבין ששינוי זה טוב, כי זה מחזק אותנו, בכך שננקה את הזיכרונות הכואבים מעברנו.
ואחרי שננקה את הזיכרונות הכואבים מעברנו, נרגיש הקלה, רוגע, שלמות פנימית, סיפוק, שמחה, הערכה עצמית, ביטחון עצמי, חיבור לעצמי, פרופורציות, כבוד עצמי ושלום פנימי.
וכל זה יגרום לנו לתחושת אושר רב.
מסקנה:
שינוי זה נפלא. שינוי זה מחזק. שינוי נותן כוח וחוסן נפשי.
איך נתגבר על הזיכרונות הכואבים?
נציין את הצלחותנו כל יום.
נחמיא לעצמנו כל יום.
נבין שאנחנו פה בזכות. מגיע לנו לחיות חיים טובים. מגיע לנו להנות. מגיע לנו לשמוח.
נבין שאחרים לא קשורים לכל זה.
ניקח אחריות על הלכי הרוח שלנו.
נרגיל את עצמנו למשפט: "זה לא הוא/היא, וגם זה לא אני. לכן, אבחר בהבנה, שמחה, פרופורציות ואסתכל על הסיטואציה מתוך זוית ראיה אחרת".
נגיד את המשפט הזה כל יום, גם אם לא היתה סיטואציה. זאת על מנת לשכנע את תת המודע שיש שינוי והשינוי אמיתי ועושה לנו טוב.
נבין שלכל בן אדם יש שק כלשהו על גבו שהוא סוחב, ושבעצם כולנו דומים בהרבה.
נדע שמה שקורה בחוץ, לא בהכרח מעיד על מה שקורה בפנים.
נבין שפרשנות היא רק דעה. פרשנות איננה מציאות. ומעכשיו והלאה, בכל סיטואציה נשאל את עצמנו: האם זו מציאות, או דעה?
נסלח לעצמנו על טעויות. בני אדם מתפתחים מטעויות. טעות היא לא דבר שלילי. הלמידה מטעות יכולה לקדם אותנו.
נגיד תודה על טעויות, כי הלמידה מטעויות נעשית רק כאשר אנחנו רגועים.
נשתמש רק בשפה נקיה, חיובית. שפה שלילית גורמת לכעסים ולפגיעה בבריאות.
נאהב את עצמנו.
נאהב את העולם.
נאהב את החיים.
נאהב אנשים.
נתאהב בשינויים, כי שינויים מחדדים את המוח, מרגיעים, מקדמים, מבריאים ויוצרים שמחה והתרגשות בחיים.
והכי חשוב: נתחבר לעצמנו. נהיה אנחנו באמת. לא נאמץ דמות אחרת, אלא נהיה מחוברים לאני האמיתי שלנו. אנחנו טובים באמת כאשר אנחנו מחוברים. הגיוני, לא?
עדנה מיימון
מאסטרית, טריינר, מנחה סדנאות לשליטה בכעסים, ניהול כעסים, ביטחון עצמי, טיפול בחרדות, טיפול בפחדים ובטראומות. מורה מוסמכת בינלאומית ללימודי NLP, עם נסיון עשיר והצלחות מוכחות.
* אני ממליצה מאוד שתשתפו מאמר זה, כי הרבה אנשים מפסידים את החיים האמיתיים, רק בגלל שהם לא מודעים ליתרונות הגדולים של שינוי. הם רגילים לקשיים, בעוד שלמעשה, היום, בזכות שימוש בתת המודע, שינוי הוא כמו משחק. גם משחקים וגם נהנים. העולם מתפתח, ואנחנו מתפתחים איתו.
כל אחד יכול לבחור בין סדנא לתהליך פרטני. היום, האפשרויות החדשות מקלות עלינו ומאפשרות לנו לשמוח ולהנות כל יום מחדש. לתאריכי סדנאות
